החלטה בתיק בש"א 168096/06

בקשת תובעים לצוות על עיון במסמכים, לפי תקנה 116 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984.

1. התובעים טוענים בתביעתם כי כתוצאה ממעשי ומחדלי הנתבעים, בין היתר בשידור כתבה בתוכנית טלוויזיה, ובנסיבות שקדמו לשידור ובמהלכו, ובפרט באי מתן זכות תגובה באופן הוגן, שלח המנוח יצחק הרשקוביץ ז"ל יד בנפשו. [להלן - " המנוח", " הכתבה" או " השידור"]. הנתבעים התגוננו בטענות שונות  והכחישו המיוחס להם בתביעה. כל אלה על רקע תאונת דרכים קטלנית בה נהרגו 17 בני אדם [להלן - " התאונה"] ולגביה הוגש כתב אישום מפורט [שהוגש נגד המנוח ואחרים] , כי למנוח אחריות ורשלנות, שכן בין היתר, לא פעל כראוי להסרת המפגע מהכביש בו ארעה התאונה והכל במסגרת תפקידו הבכיר במע"צ בעת הרלוונטית.

2. במסגרת הליכי גילוי ועיון, מסרו הנתבעים לתובעים תצהיר גילוי מסמכים, חתום על ידי נתבע 1 [להלן - " התצהיר"]. בתצהיר מפורטים 188 מסמכים ולצד 50 מהם - נטענות טענות חיסיון, בין לגבי זהות השולח ובין לגבי תוכן המסמך. המעיין בתצהיר, יגלה על נקלה כי הנתבעים לא חסכו מאמץ למצוא מקורות לטענות החסיון בדינים השונים. כך למשל נטענות טענות לא רק על סמך חסיון עיתונאי, אלא גם על סמך סודיות מסחרית והגנה על פרטיות [של אחרים].

3. התובעים עתרו לבית המשפט בבקשה הנוכחית ומתנגדים הם לכל טענות החסיון. הנתבעים מצידם, עומדים על טענותיהם והצדדים החליפו ביניהם סדרת תגובות כמקובל.

4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שנפרשו בהרחבה באתי למסקנות הבאות:

א.      עקרון בסיסי בשיטתנו המשפטית הוא ניהול משפט "בקלפים גלויים" ותוך גילוי מירבי. זאת על מנת לשרת את האינטרס החשוב  של גילוי האמת. אין מדובר רק באינטרס פרטי של הצדדים להליך זה או אחר, אלא באינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה, המבטיח את תקינות הפעולה של המערכת החברתית כולה [רע"א 6546/94, בנק איגוד נ' אזולאי, פד"י מט (4) 54, 61 - 62].

ב.      הכרה בטענות חסיון הינה  בגדר חריג לעקרון הבסיסי ומטבע הדברים יש לבססה היטב הן במישור העובדתי [לרבות חובת פירוט] והן במישור המשפטי.  גם לאחר הביסוס האמור, עדיין מוטלת על בית המשפט  החובה לשקלל את כלל נסיבות העניין ולבחון שמא יינזקו כתוצאה מההכרה בחסיון צד ואינטרס באופן פוגעני ולא מידתי [ב"ש 298/86, ציטרין נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עוה"ד, פד"י מא (2) 337, 351, להלן - " עניין ציטרין"].

ג.        החסיון העיתונאי חסיון יחסי, יציר הפסיקה. על אף שלא עוגן עד כה בחוק, בא חסיון זה להגן על ערכים ואינטרסים חשובים ביותר בשיטה הדמוקרטית והנשיא שמגר, גוזר אותו בעניין ציטרין מחירות היסוד של חופש הביטוי וממעמדה של העיתונות שמממשת חירות זו. הנשיר שמגר קבע  באותו עניין "מבחן משולש" שבהתקיימו - יוכר החסיון העיתונאי. מבחן זה מקובל גם על הצדדים להליך שלפני. וזה המבחן:

 (א) ראשית, נבחנת הרלוואנטיות של השאלה;

 (ב) שנית, נבחן אם אכן מדובר בעניין מהותי, כמבואר לעיל;

 (ג) שלישית, נבחן אם המידע אכן דרוש במקרה הקונקרטי הנמצא בדיון, היינו, אם אין אפשרות להישען על ראיות אחרות בלי לדרוש גילוי של מקורות המידע.

ד.      הצדדים העמיקו בטיעוניהם, מעל ומעבר לנדרש לצורך הבקשה שלפני ואינני רואה לעסוק בכל טענה וטענה, אלא במה שדרוש ובהיקף הדרוש להחלטה שלפני. אבחן האם מתקיימים תנאי המבחן המשולש, לצורך הימנעות מהליכי גילוי ועיון.

ה.      תנאי ראשון - הרלוונטיות: במסגרת זו אבחן הן את הפן העובדתי של הטענה והן את הפן המשפטי שלה. כעניין שבעובדה, המסמכים נשוא התצהיר רלוונטים והכללתם בתצהיר מספקת לקביעה זו.

ו.        אשר לפן המשפטי - או לטענת הסף של הנתבעים, אם תמצא, כאן יש לבחון האם נעדרת התביעה עילה, שאם כן - אין הצדקה לפגוע בחסיון. טענתם המרכזית של הנתבעים היא כי המנוח שלח יד בנפשו, מעשהו המצער מהווה סיבה מכרעת לנזק לפי סעיף 64 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [להלן - " הפקודה"]  ויש בו כדי ניתוק הקשר הסיבתי בין המעשים והמחדלים המיוחסים לנתבעים לבין הנזקים הנטענים. לחלופין, מעשהו של המנוח שולל ציפיות על כל היבטיה. מכל אלה, נעדרת התביעה  עילה לשיטת הנתבעים. התובעים טוענים כי במכתב שחיבר המנוח ונתגלה לאחר ששלח יד בנפשו ובסמוך לאחר שידור הכתבה, כתב בין השאר :"הכתבה גרמה לי ולמשפחתי נזק בלתי הפיך שאיתו אינני יכול לחיות.." יצויין כי עובר לשידור הכתבה, פנה  המנוח לערכאות בניסיונות למנוע שידור הכתבה, באופן בו שודרה [בין השאר, לשיטת התובעים, ללא מתן זכות תגובה הוגנת למנוח] . על רקע כל אלה לא ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה של הדיון - כי מעשהו של המנוח היה בלתי צפוי, בלתי ניתן לצפיה ומנתק קשר סיבתי כאמור. כמו כן לא ניתן לקבוע, ודאי לא בשלב זה, בהיות הנושא חדשני, כי התביעה נעדרת עילה או נעדרת סיכוי. לא אוכל אלא להניח כי במשפט עצמו יתלבנו נושאים רבים, לרבות תוכן החובה של גוף המשדר במדיה ויזואלית, תחקירים וכתבות [בנושאים ציבוריים מהמעלה הראשונה, כפי העניין שלפני], כלפי נשואי השידור. מכל מקום, לעת הזו, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעים.

ז.       תנאי שני - עניין מהותי. הנשיא שמגר הגדיר "מהותיות" בעניין ציטרין, בין השאר כ"מעשה עוולה חמור לגביו נדרש גילוי המקור מאחר ואין אפשרות לעשות משפט צדק ללא קבלת המידע". אינני סבורה כי ניתן לשלול את מהותיות וחשיבות התביעה. לא רק שבסופו של יום נטל אדם את חייו לאחר שידור הכתבה, אלא בית המשפט יידרש בהמשך הדרך, בין השאר לליבון נושא היקפה, מועדה ותיזמונה כמו גם טיבה של זכות התגובה של נשוא שידור על השידור. הבחינה של המהותיות צריכה להיסמך על כלל הנסיבות ואין "לסנן" ולהגביל אמות מידה נוקשות את מבחני המהותיות. לצורך הבקשה שלפני, סבורה אני כי התביעה מעלה עניין מהותי.

ח.      תנאי שלישי - חיוניות המידע. כאן לא ראיתי להבחין בין החסיון הנטען לגבי תוכן המידע לבין זה הנטען לגבי מקור המידע. עוד לא ראיתי כי הנתבעים ביססו את החסיון על מקורות מידע, על התנאת המקורות מראש כי זהותם תוותר חסויה. עיון בתצהיר ובטבלת החסיונות המתבקשים, מקשה עד מאוד, בהיותו בלתי מפורט בעליל, לקבוע, כבקשת הנתבעים, כי המידע אינו חיוני. כך למשל, רשומה מס' 12 "מכתב גיאו - בר לעו"ד אביבה רחמים יניב" . כיצד ניתן לדרוש מהתובעים להסביר מהו טיבו של המידע ומדוע לא יוכלו להשיגו ממקורות אחרים? זאת ועוד, דומני כי הנתבעים אף שגו לכאורה כאשר ציינו בתצהיר, לצד רשומה מס' 24, כי מכתב שכתב המנוח עצמו - "חסוי מטעמי חסיון עיתונאי". כיצד? והרי ככל שתוכן המכתב היה אי פעם חסוי, החסיון נועד למנוח והנה המנוח הוא זה המעוניין בחשיפה. והנה, לצד רשומה מס' 105 בתצהיר, צויינו שם שולח ושם מקבל המכתב. ומהי טענת החסיון בצד הרשומה? "למעט פרטים מזהים של שולח המסמך החסויים מטעמי חסיון עיתונאי". והרי כבר ניתנו הם ברשומה עצמה. בנסיבות אלה, נוכח המאסיביות של העלאת טענות החסיון, העדר פירוט ושגגות משגגות שונות , אני סבורה כי ככל שנטל הצבעה על חיוניות מידע, מוטל על התובעים, הם עמדו בו ומכל מקום מושתקים הנתבעים, במסגרת עקרון תום לב בניהול הליכים משפטיים, מלטעון אחרת.

ט.      הנתבעים העלו גם טענות של חסיון מטעמי הגנת פרטיות וסודיות מסחרית [של אחרים]. כך למשל, לצד רשומה מס' 19 בתצהיר, סירבו הם למסור שמות בני משפחה של ההרוגים בתאונה. ולצד רשומה מס' 111, סירבו למסור כתב כמויות מתוך הצעה במכרז. אינני סבורה כי הנתבעים נימקו טענות החסיון שלהם. לא בוססה הטענה במקרים אלה והיא נדחית.

5.         סוף דבר - אני דוחה את טענת החסיון ומורה לנתבעים לגלות את המסמכים במלואם. הנתבעים יישאו בהוצאות התובעים בגין בקשה זו בסך 3,000 ש"ח + מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, 27.11.06, במעמד:

ב"כ התובעים, עו"ד ליס וויינרוט